אצא לי השוקה - תאו גדול ...

יום חמישי 12.7.12

קמים מאוד מאוד מוקדם, הרכבת יוצאת ב 6:10 ז"א שאנו צריכים לצאת מהמלון ב 5:30 אז קצת לפני 5:00 אנו מתחילים להעיר את הילדים המסכנים שלא כל כך מבינים למה מעירים אותם באמצע הלילה, בכול מקרה הם התעררו די טוב, בכל זאת זו היתה הבחירה שלהם לנסוע ברכבת (אתמול נתנו להם לבחור בין רכבת יום או אוטובוס לילה). מגיעים בזמן לרכבת נכנסים לקרון שלנו (כנראה היחידי עם מושבים נורמלים ולא רק ספסלי עץ) הקרון מחולק ל2, חצי מהספסלים הם עם כיוון הנסיעה וחצי הם נגד כיוון הנסיעה, כמובן שלנו יצא לשבת באלו שנגד הכיוון (בהתחלה זהמפריע אבל אח"כ מתרגלים), למרבה הפלא ב 6:10 בדיוק הרכבת יוצאת בנסיעה איטית מהתחנה.

התרגשות רבה (במיוחד ינאי) שכל הזמן מביט מהחלון ורואה את כל המחסומים שיש לרכבת, בתוך העיר הרכבת עוברת צמוד צמוד לבתים (כמעט אפשר לגעת במרפסות), לאט לאט מתמעטים הבתים ונוף של שדות וכפרים קטנים מאוד מופיע, הרכבת נוסעת די לאט ועוצרת בתחנה כל 20-30 דקות (פעם אחת אפילו היתה הפסקה ארוכה בתחנה וכיבו את המנוע וכמובן גם המזגן נכבה – הי די סיוט). יצאנו מאורגנים עם אוכל לכל היום רק קנינו ביצים קשות  (שלא היו מספיק מבושלות לכן חצי הלכו לפח) "מהדיילת" שעברה עם העגלה שלה איזה 50 פעם במהלך כול הנסיעה הארוכה, החלטנו לנצל את הזמן קצת ללמידה ואכן הבנות עבדו קצת בחוברת בחשבון. לפני הצהרים ינאי כבר נרדם (בכל זאת קם מוקדם) אח"כ העם העביר את זמנו בעזרת המולטימדיה שלנו, סה"כ הנסיעה עברה בשלום והנוף היה ממש יפה.

לקראת 5 הרכבת מגיעה ליעדה הסופי העיר Lao Cai אנו יורדים עם כול ציודנו וישר מתנפלים עלינו נהגים שנעלה איתם לSapa, המחיר שהם ביקשו 350,000 דונג לאדם נשמע לנו מופרז מאוד ואנו מסבירים להם שבמחיר כזה אנו לא נוסעים, על אחד הרכבים היו כבר 2 תיירים וכנראה נהגי הרכב פחדו שנגיד להם שהמחיר לגמרי מוגזם לכן הם החליטו לסגור איתנו די מהר ב 300,000 לכולם (!) והשביעו אותנו שלא נגלה לאחרים (לא רצינו להסתבך אז לא גילינו). הדרך לסאפה כולה בעליה אחת גדולה, עולים מגובה של כ 300 מטר מעל פני הים לגובה של כ 1600 מטר, לאורך הדרך כבר רואים טראסות יפות ואנשים משבט המונג בלבוש יפה, תאויים ענקיים הולכים לצד הדרך, ואפילו עוברים בתוך הענן, לאחר כפחות משעה מגיעים לסאפה, הנהג שואל אותנו באיזה מלון לרדת ואנו מבקשים לרדת במרכז.

כפי שאנו כבר רגילים, חלקנו יוצא לחפש מלון והשאר נשארים עם התיקים, חלק גדול מבתי המלון כבר מלא, ולחלק מחיר מופרז מאוד, מצאנו מלון אחד שיש לו חדר נחמד במחיר סביר אבל אין לו מקום בשבת ובלית ברירה החלטנו שנלך אליו ללילה אחד ולמחרת נצטרך לחפש עוד. כולם כבר רעבים לכן אפרת מכינה במהירות פסטה עם רוטב אדום. בלילה אפרת יוצאת לעוד סבב מלונות קצר וחוזרת עם אפשרות אחת אבל בכל מקרה החלטנו מחר להמשיך בחיפוש.

יום שישי

קמים יקיצה טביעית, אני הולך לחפש עוד מלונות ואפרת הולכת למכולת להביא מצרכים לארוחת בוקר ובדרך מוצאת מלון מתאים, אנו מתארגנים ומעבירים את עצמנו למלון החדש, שם יש לנו חדר גדול מאוד עם 3 מיטות ואפילו מרפסת יפה עם נוף מדהים.

המלון שלנו מבחוץ

החלטנו שבכל זאת צריך לעשות משהוא היום אז אנו הולכים להר ??? (לצערנו שכחנו איך קוראים לו ולא הצלחנו למצוא את שמו באינטרנט - המוצא את שמו יזכה בחולצה ותקליט) משלמים הרבה כסף בכניסה ומתחילים לעלות מדרגות העם לא כל כך מרוצה מהרעיון אך לפתע מגלים פארק ענק של כול מיני פסלים והעם ממש מרוצה מהנושא וקופץ מפסל לפסל.

בנוסף הגינון שם מאוד יפה, אנו מתקדמים עוד קצת עד אזור שאמור להיות בו גן שעשועים אבל מוצאים כמה מתקנים במצב די עלוב, בכול זאת העם מנסה להשתעשע שם.

לאורך הדרך פזורים מלא עצי אפרסק עם הרבה פירות אבל כולם קשים מאוד (כולל אלו שנפלו על הארץ), אח"כ אנו ממשיכים לעלות דרך גן סלעים (על חלקם הבנות מטפסות), ובדרך גם רואים כלוב עם הרבה דורבנים (לא ברור מה הם עושים שם).

כשכבר כמעט התיאשנו מהעליה, פתאום רואים מחילה קטנה, אנו עוברים בה ואח"כ הדרך נהיית ממש צרה בין הסלעים ופתאום רואים את מרפסת התצפית, משם אפשר לראות את העיר מלמעלה וגם את גן הפסלים שהשתעשנו בו מקודם. כבר מתחיל להיות לחוץ לקראת שבת ולכן אנו יורדים בזריזות (הפעם בגרם מדרגות ארוך עד למטה).

הגנים מהתצפית

צופים על העיר לפני שמגיע הענן

הולכים לשוק הקרוב לקניות לשבת וחוזרים למלון להכנות לשבת. שבת עוברת ברוגע, בבוקר אנו יוצאים לטיול קצר בעיר ומקיפים את האגם הקטן שיש בעיר, מדי פעם יש רסיסי גשם קלים, בשלב מסוים הבנים מצאו איזה סלע גדול והתחילו להשתעשע עליו והיוו אטרקציה לכל המקומיים מסביב, כעבור כשעה של משחק על הסלע הינו ממש צרכים לגרד אותם כדי לחזור למלון לארוחת שבת. (לנו לצערינו אין תמונות מפאת השבת, אך להמון מקומיים תיירים סינים - דווקא יש).

יום ראשון 15.7.12

היום נוסעים לשוק בעיר Bac Ha, ארגנו את הנסיעה כבר ביום שישי בעזרת הבעלים הנחמדים מאוד של המלון מולנו (קזבלנקה), הם ממש התלהבו מהילדים שלנו (פעם אחת חילקו להם פחיות שתיה)  וגם מדברים אנגלית מצוין כך שלאורך כל הזמן שלנו בסאפה נעזרנו בהם בכל שאלה. יוצאים ב7:30, המיניבוס שלנו לוקח רק אותנו ואת המדריך אבל הוא צריך לאסוף עוד אנשים מתחנת הרכבת בלה-קוי, הירידה למטה כבר מוכרת לנו ואכן המשפחה הנוספת מחכה אחרי נסיעת לילה ברכבת שיאספו אותם, שוב אנו מרגישים את החום הנוראי למטה ושמחים שאנו בסאפה הגבוהה. מלה-קוי יש עוד נסיעה של כשעה וחצי כאשר לקראת סופה עולים קצת ומגיעים לעיר בא-קה, המדריך מראה לנו מסעדה וקובע איתנו שנהיה שם בעוד כשעתיים וחצי, אנו מתחילים לסייר בשוק. בהתחלה יש דוכנים של תיירים אבל ככל שנכנסים פנימה זה יותר מקומי ורואים שם את נשות הכפר שבאות לקניות במייטב בגדיהם הססגוניים.

חלק מהשוק הוא של בעלי חיים גדולים, כמו תאו וחזירים וגם (לא נעים) כלבים, חתולים, ברווזים וארנבים. בהתחלה סיכמנו שכל אחד יוכל לבחור לו משהוא קטן ונשתדל לקנותו בשוק. אנוש מחליט שהוא מעונין לקנות תאו! לאחר שהסתובבנו ביניהם, אנוש בחר את הגדול והחזק ביותר - זה שיוכל מעתה והלאה לסחוב עבורנו את התיקים... נראה שהילד רציני ביותר אז אנו מתרצים שהמדריך לא מרשה להכניס אותו למיניבוס שלנו, אנוש מסביר שהתאו יכול לצעוד לידנו אך לבסוף משתכנע שאולי יהיה באמת קשה יותר כשנגיע לאוטובוס מהיר ואפילו למטוס.בלית ברירה נפרדים לעת עתה מהתאו הנבחר.

ממשיכים להסתובב עוד קצת (מצליחים להתחמק מהאזורים הקשים) ורואים דוכני רחוב שבהם אנשים מסתפרים ומתגלחים, אח"כ אנו עוברים לחלק התירותי יותר ומנסים לרכוש כובעים \ כיפות לילדים אבל בסופו של דבר אנו לא מגיעים להסכמה על המחיר (יום אחרי זה קנינו בחמישית מחיר).

חרב, סכין או פטיש למישהוא?

חריף אש

משם התישבנו בפתח של חנות לאכול משהוא, דיה ואני יצאנו לקנות פירות ושתיה, פירות לא היו הרבה (רק בננות) אבל הוספנו פעמון של תאו (לפחות הפעמון אם לא החיה עצמה), בינתיים הבנים התחבבו על אחד האנשים שם וקיבלו בובה קטנה, ישבנו לאכול שם ולמרות הבגדים והמראות הססגוניים - אנו היינו האטרקציה המרכזית של הרחוב.

בזמן המתאים הגענו למסעדה ומשם למיניבוס בדרך לאיזה כפר קטן, בכפר עצמו עשינו סיבוב קטן (לא היה מענין במיוחד) ומשם חזרנו חזרה ללה-קוי כדי לראות את מעבר הגבול (אנו נהיה שם בעוד 5 ימים), כול הילדים נרדמו בדרך לכן אני נשארתי ברכב ואפרת יצאה לראות אם אפשר להבין משהוא על דרך המעבר, כמובן שהנהג חנה וכיבה את המנוע כולם התעוררו, לאחר כרבע שעה חזרנו לרכב ועלינו חזרה לסאפה. הצטידות קטנה בשוק לארוחת ערב והעברנו ערב רגוע בחדר.

בחירת תאו זה עסק מתיש

יום שני

היום הזמנו רכב (מהמלון ממול) כדי לנסוע לשני מפלים. יוצאים ב 9:00 עם הרכב (מאוד גדול) בנסיעה מדהימה שעולה בתוך ההרים ודרך העננים, לצערנו לא חשבנו שהמפלים יותר גבוהים מסאפה ולא לקחנו מעילי גשם איתנו, למזלנו כשהגענו למפל הראשון (Lover waterfall) הגשם בדיוק פסק ולא הפריע לנו יותר במהלך היום.

הנהג עצר במגרש חניה, קנינו כרטיסים (לא ברור למה – אבל שיהיה) והתחלנו לצעוד בשביל היורד לנחל, אח"כ הלכנו לאורך הנחל עד ששמענו את רעש המפל, משם התחלנו לטפס במדרגות ולקראת הסוף היה גשר שעבר מעל המים לתצפית יפה על המפל. לאחר שתצפתנו והצטלמנו ירדנו בשביל בגדה השניה של הנחל, כמובן שבסוף היינו צרכים לחצות את הנחל, חלקנו על הסלעים וחלקנו בתוך המים הנעימים, משם באותה דרך חזרה לרכב, היה טיול מקסים ומרענן.

משם המשכנו למפל נוסף (Silver waterfall)  הנמצא ממש על הכביש אך מהכביש לא ניתן לראות את כל הגובה שלו, שוב רכשנו כרטיסים והתחלנו לטפס במדרגות, כשהגענו לקצה המדרגות עמדנו פעורי פה לנוכח הגובה האדיר של המפל, בקצה המדרגות היו כמה דוכני מזכרות ורכשנו כובעי \ כיפות ושני תיקים קטנים במחיר סביר ולא כמו שביקשו מאיתנו אתמול בשוק. שוב עוברים על גשר וחוזרים לאורך הגדה השניה חזרה לרכב ומשם למלון בסאפה. אוכלים צהורים מאוחרים וקצת נחים.

בסאפה יש המון חנויות עם ציוד וביגוד לטיולים (כמובן שסביר להניח שהכול חיקויים) אך מכיוון שהנעלים של זהר נגמרו וגם מעיל הגשם של אנוש (מניו-זילנד) כבר נקרע לגמרי והריצ'רץ' של התיק הירוק הקטן גם התקלקל והכובעים של הילדים כבר במצב גרוע ביותר... יצאנו למסע הצטידות, כמובן שהמחירים בהתחלה גבוהים יחסית אבל בסופו של דבר הצלחנו להצטייד בכל הדברים הנחוצים תוצרת "The North Face" המקומית. חוזרים לחדר ומעבירים עוד ערב רגוע.

יום שלישי

גשם יורד כבר משעות הלילה ולא נראה כי הוא יפסק בקרוב ולכן אנו מכריזים על יום לימודים ומנוחה, זהר דיה ואני יורדים ללובי במלון ועובדים בחשבון ואילו אפרת עובדת עם אנוש וינאי בחדר.

הנוף מהמרפסת ביום גשום זה

כפריות המחכות כל בוקר מתחת לחדרנו לצוד תיירים שייקנו תיקים או ירדו איתם לסיור בכפר - גם בגשם לא מוותרות

הפסקת צהריים

אחה"צ שוב יוצאים לסיבוב חניות ומשלמים את מה שלא הספקנו אתמול, סה"כ יום רגוע ושליו עובר על העם – חשוב מאוד מדי פעם לעשות יום כזה כדי להוריד מהאינטיסויות של היום יום.

יום רביעי

היום אנו יורדים לכפר הסמוך לסאפה הנקרא Cat Cat, הכפר הוא של שבט המונג ומאוד מאוד תירותי, אפילו יש לרכוש כרטיסים בכניסה לכפר, הירידה רגלית והיא מאוד תלולה. יש המוני מדרגות עד שמגיעים לתחתית הכפר, לאורך כול הדרך יש חניות מזכרות לכול התיירים הבאים לאזור.

בתחתית הכפר יש מפל קטן ומפגש של שני נהרות קטנים (ביחס לויאטנם), ליד מפגש הנהרות ישנו בית שבו יש בזמנים קבועים מופע תרבות מקומי, אנו מגיעים באמצע המופע אך נהנים מקטעי ריקוד ונגינה, לבסוף ישנו מעין ריקוד שבו הרקדן קופץ ומדלג בין מקלות במבוק הנפתחים ונסגרים, לאחר כמה סיבובים הקהל מוזמן גם לנסות את מזלו במעבר ואפרת וינאי מתנדבים לעבור ואפילו מצליחים לעבור בשלום.

לאחר המופע אנו מתחילים לחזור חזרה הולכים לאורך הנחל עד שיוצאים מהכפר, שם מתנפלת עלינו חבורה של אופנוענים המעונינים תמורת תשלום להעלות אותנו לסאפה ולחסוך מאיתנו את העליה הקשה, אפרת מתחילה במשא מתן על 3 אופנועים (על כול אופנוע נהג וזוג שלנו) ואולי מפני שהייתה ממש לא רצינית בעניין ולנו היה ברור שנעלה ברגל - בסוף סוגרת בדולר לאופנוע (כלומר כחמישית ממה שרצו מלכתחילה!), זהר ודיה, אפרת וינאי, אנוש ואני כל זוג עולה על אופנוע ומתחילים את העליה למעלה, העם מאוד נהנה מהרכיבה וזה גם סיכום מתאים להיום ובכלל לכול תקופתנו בויאטנם ששם ראינו כמה האופנוע הוא כלי רכב שימושי ונפוץ.

חוזרים לחדר לארוחת צהרים מאוחרת, אפרת ואני הולכים לקניות אחרונות בויאטנם (2 תיקים שאפרת כבר ראתה מזמן, חולצה יפה לי וגם קצת מצרכי יסוד שיותר קל להשיג בויאטנם כמו ספגטי, רוטב עגבניות, עוגיות כשרות ואפילו קמח). בנוסף, בחנות ספרים קטנה מקומית, אנו מחליפים את המדריך שהיה לנו בספר אחר ומקיף ביותר על סין (קיבלנו הנחת חצי מחיר עבור הספר שלנו). בערב אנו עורכים מסיבת סיום לויאטנם בה טיילנו חודש וחצי, הכוללת שוקו ועוגיות מעולות. כל אחד מסכם את ויאטנם כראות עיניו: המקום היפה ביותר / הכי פחות, האטרקציה השווה ביותר, המלון הכי מדוגם / הכי מגעיל וכמובן המסעדות. בגדול העם בחר את הלונה פארק בנה-טראנג ואת הלונג ביי כחוויות הטובות ביותר. העיר דאלאת זכתה אצלם כעיר הנחמדה, ואילו אנו אהבנו מאוד את הוי אן. נסיעת הלילה באוטובוס לנין בין (וגם הנסיעה שירדה מדאלאת בה כולם סביבנו הקיאו) והטיול בג'ונגל בו נעקצנו נורא כחוויות הכי פחות נחמדות. העם בחר במסעדה בדאלאת כשווה ביותר (בעיקר בזכות האגרול) ואנו דווקא שיבחנו את זאת המעולה מהוי אן! המלון המגעיל ביותר היה ללא ספק זה אליו לקח אותנו טראנג בטיול סביב דאלאת ומקום הראשון הגיעו שניים - הראשון בעל הבריכה השווה במוי נה והשני והמפנק ביותר היה המלון בצ'או דוק, בו קיבלנו שידרוג לחדר נוסף ללא תשלום ואפילו אמבטיה ענקית. והחשוב ביותר - כולם החליטו פה אחד שנסיעת הטוסטוס היום הייתה הסיכום הכייפי והראוי ביותר ללטיולנו בויאטנם.

GOOD NIGHT VIETNAM